בנם הצעיר של איילה ואיתן. נולד ביום ו' בתשרי תשנ"ד (21.9.1993) בעיר בולטימור שבמדינת מרילנד, ארצות הברית, שם שהתה המשפחה לצורך לימודי האב. אח לעדי, אביעד ואוריה.

בשנת 1994 חזרה המשפחה לארץ. ניתאי גדל והתחנך בעיר רחובות, למד בבית הספר הממלכתי-דתי "תחכמוני" בעיר, והמשיך את לימודיו בישיבה המדעית בראשון לציון ובישיבת "בני עקיבא הדרום" ברחובות. נער מוכשר ואינטליגנטי, ניחן בהישגיות, חדות מחשבה ויכולת התעמקות, מה שהיווה לפעמים אתגר למוריו. תמיד היה נסוך על פניו חיוך רחב, חיוך שקירב אליו את הסובבים אותו. התנהל בדרכי נועם, ופעל מתוך טוב לב ונתינה, יושרה וכבוד לזולת.

אהב מאוד את נופי הארץ, אתריה וההיסטוריה שלה, ואהב לטייל בה לאורכה ולרוחבה, ולהתעמק בתולדותיה. לאורך השנים היה חניך בשבט "סער" של תנועת "הצופים הדתיים רחובות", וגם שם נהנה מהפעילויות בטבע ומהטיולים.

רצונו העז לעזור לאנשים, להשפיע עליהם לטובה ולחולל שינוי בסביבתו גרם לו לפעול למען נוער במצוקה להדריך את קבוצת צמי"ד בצופים, ילדים עם צרכים מיוחדים. בהיותו בן שש-עשרה החל להתנדב במגן-דוד-אדום, בתחנת מד"א בעיר רחובות, והתמיד בכך כתלמיד תיכון.

עם סיום לימודיו התיכוניים יצא לשנת לימודים במכינת "עֹצֶם", מכינה קדם-צבאית דתית-לאומית במושב נווה בחולות חלוצה. הכין את עצמו לשירות משמעותי בצה"ל מתוך תחושת שליחות עמוקה ורצון לתרום לביטחון המדינה ואזרחיה.

התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחיל השריון. בלט כחייל מקצועי ומיומן, שתמיד עזר לחיילי היחידה. סיפר אחד מחבריו לשירות: "ניתאי פתח כל שיחה בבדיחה, אבל עשה את העבודה באופן הכי רציני שיש". בתום שירותו הסדיר שירת במילואים בפלוגת הגינס של חטיבת "המחץ" (14), חטיבת שריון במילואים, כל אימת שנדרש לכך.

לאחר שירותו הסדיר היה בין מקימי שבט "איתן" של תנועת "הצופים" בעיר נס ציונה, ובשנים 2015–2017 שימש בתפקיד מרכז השבט והדריך את השכבה הבוגרת. יזם פעילויות רבות ושימש דוגמה ומופת לחניכים.

למד לתואר ראשון בחוג לפסיכולוגיה במכללה האקדמית "תל-חי" בגליל. גם בעת לימודיו הקפיד להתייצב למילואים, ולעיתים בחופשות מהלימודים, כך סיפר מפקד הפלוגה שלו, נהג להגיע לבסיס מיוזמתו למילואים חד-יומיים, כדי לתקן טנק או לעזור במטלה כלשהי.

כשסיים את לימודיו במכללה, התקבל לעבודה ב"אלביט מערכות", חברה ביטחונית העוסקת בפיתוח וייצור של אמצעי לחימה. עבד כמנהל צוות טנק במפעל הניסויים ברמת בקע בנגב, בחטיבת היבשה אלביט-תע"ש. היה עובד מסור, מקצועי ומוערך. "ניתאי היה חכם ומוכשר, נעים ולמדן, עם אופי של איש שטח. חבר טוב עם חיוך נצחי, ששימש השראה לצוות בעבודה", אמר עליו מנהל מפעל הניסויים.

בזמנו הפנוי חזר להתנדב במד"א, השלים קורס חובשי רפואת חירום וקורס תאר"ן (תחנת אירוע רב-נפגעים), וביצע משמרות באמבולנסים ובניידות טיפול נמרץ. ההתנדבות והצלת החיים הוסיפו להיות חלק מרכזי בחייו, כפי שהיו בנעוריו.

בכל הזדמנות יצא לטיולים בארץ וברחבי העולם, לבד ועם חבריו הטובים, ואהב לגלות מקומות פחות מתוירים, וליהנות מקסמם. טייל עם האחייניות שלו באתרים מרתקים בארץ, ברכב שטח קטן, והותיר בהן זיכרונות נעימים מחוויות חד-פעמיות. הדגים להן, בין השאר, כמה קל להגיע מירושלים לים המלח.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס מרצועת עזה במתקפת פתע על ישראל.

באותו בוקר מיהר ניתאי לתחנת מד"א, הצטרף לאחד האמבולנסים, ובמשך שעות העניק טיפול רפואי לפצועים בכמה זירות. אחר הצוהריים נקרא לשירות מילואים בצו 8, חבַר לחטיבה 14 שבה שירת במילואים, והשתתף בהגנה על יישובי עוטף עזה ובטיהור האזור ממחבלים. בימי הלחימה הראשונים יזם הדרכות עזרה ראשונה לעמיתיו הלוחמים.

בסוף אוקטובר 2023, עם תחילת התמרון הקרקעי בצפון רצועת עזה, נלחם עם החטיבה והשתתף בכיבוש "מוצב פלסטין" ששימש את מחבלי חמאס כבסיס אימונים לפעילויות טרור. עבר עם החטיבה לבית חאנון, העיר הצפונית ביותר ברצועת עזה, ובדצמבר לחם בגזרת העיר עזה בשכונת שייח' רדואן. בפעילות זו פגעה החטיבה בפעילי חמאס, איתרה והשמידה אמצעי לחימה ותשתיות טרור.

באמצע דצמבר 2023 יצא ניתאי לחופשה קצרה מהמילואים, נפגש עם בני משפחתו וטייל עם חבר בנגב. כשגילה במהלך הטיול מעיין קטן שלא הכיר, "עיניו אורו והוא לא הפסיק להתלהב", סיפר החבר.

בתום החופשה חזר ליחידה. שבוע וחצי לאחר מכן, ב-24 בדצמבר, נהרג מפגיעת טיל נ"ט (טיל נגד טנקים) בזמן פעילות מבצעית במחנה הפליטים שאטי בצפון רצועת עזה.

באותה תקרית נהרג גם רב-סרן אריה ריין.

רב-סמל ראשון ניתאי מייזלס נפל בקרב ביום י"ב בטבת תשפ"ד (24.12.2023). בן שלושים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי ברחובות. הותיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח.

ספדה לו אימו: "עד אתמול לא חשבתי שניתאי הוא בין הגיבורים, הוא היה סתם ניתוש, אבל מאתמול בלילה אנחנו יודעים שגם הוא ביניהם. בגלל המלחמה ביטלנו את חגיגות יום הולדת שלושים שתכננו לך, ועכשיו לנצח תישאר בן שלושים. סבא משה, אבי עליו השלום, שהיה ניצול שואה ונפצע במלחמת השחרור, לא זכה להיות גאה בך, אך ודאי ממתין לך למעלה".

ספד לו אביו: "ידענו שניתאי בטנק עם יכולות מיוחדות, ביחידה עם סיכון גבוה. ניתאי הקפיד מאוד על כיבוד אב ואם, ולכן לא סיפר לנו מה הוא עושה במלחמה, כדי לא להדאיג אותנו. ה' נתן וה' לקח".

ספדה לו האחות עדי: "בשבת האחרונה יחד, לפני שבוע וחצי, אמרת שבתי הקברות מלאים באנשים שאין להם תחליף. ניתאי, סליחה. אני אחותך הגדולה שאמורה לשמור עליך, אבל אתה שמרת עלינו. גילינו איזה מלך אריות היית, כמה אהבו אותך, כמה סמכו עליך, וממש אין לך תחליף. היית הגיבור שלנו, ועכשיו אתה הגיבור של כולם. אני גאה בך ואוהבת אותך. תשמור עלינו, על החיילים ועל החטופים, ותן לנו כוח לעבור את הסיוט הזה".

ספד אחיו אביעד: "אחי הקטן הגדול ניתאי רצה לדעת הכול, וכל מה שלא ידע, הלך לבדוק. הוא חשב על דברים לעומק, ותמיד כיבד את מי שמולו. ניתאי אחי הקטן גדול תמיד נתן מילה טובה ותחושה טובה. ניתאי אחי הקטן גדול היה הדוד האולטימטיבי. הוא טרף את החיים, ואהב לצאת לטיולים. אני זוכר שאמרתי לך בקיץ כמה אני גאה בך וכמה גדלת".

ספדה אחותו אוריה: "היית האח הכי טוב, הדוד הכי טוב. אח שתמיד היה שם בשבילי ובשביל כולם, הראשון לעזור, לסגור את הפינות. ממש היה לך חשוב שלא נדאג לך במילואים, וסיפרת לנו סיפורים שאתה כוח לוגיסטי, שאתה רק מתקן את הטנקים, ובגלל זה אתה לא עונה. המפקדים שלך באו היישר מהלחימה וסיפרו איזה לוחם היית. תמיד צחקת שאני חרדתית ודואגת יותר מדי, ושאני חייבת להירגע. מה תגיד לי עכשיו? חיכינו לרקוד בחתונה שלך. דמיינתי אותך כאבא שמצד אחד סמכותי ומצד שני אבא הכי מצחיק שיש, לוקח את הילדים לטיולים הכי שווים בג'יפ. אוהבת אותך לנצח".

ספדה חברת המשפחה: "הותר לפרסום השם, היישוב, היחידה. ומה לא הותר לפרסום? החיוך הממיס, הצחוק המתגלגל, החדות הבלתי מתפשרת, החשיבה היוצאת מהקופסה, ההומור שחונק מצחוק... האיזון, החמלה, האתגרים, החלומות, המאוויים, האהבה, התקווה, כל מה שנגוז והפך כלא היה".

ספד לו אלוף-משנה טל, מפקד חטיבת "המחץ" 14: "ניתאי, נפלת בקרב כגיבור אמיתי בשכונת שייח' רדואן שבעיר עזה. אתה והצוות תרמתם תרומה אדירה לקרב החטיבתי. נוח על משכבך בשלום, איש יקר".

הרב רפי פרץ, שהיה הרב הצבאי הראשי ונשיא המכינה הקדם-צבאית עֹצֶם, ספד לתלמידו: "העדינות שלך, הגבורה שלך, אהבת ישראל שלך – היה לך כל כך חשוב לצמוח ולהתפתח. נמצא פה ציבור עצום, ולא כולם הכירו אותך. גם ניתאי לא הכיר אף אחד בבארי או בנחל עוז, והוא נלחם בחירוף נפש על אנשים שהוא לא מכיר את שמם. אומה שלמה מצדיעה ועומדת בכאב גדול ואומרת, אין אהבת ישראל גדול יותר מהאהבה שאתה וחבריך מגלים במערכה הזו".

מנכ"ל מד"א, אלי בין, ספד לו: "משפחת מד"א איבדה מתנדב מקצועי, אהוב ומוכשר, שביקש לעזור בכל הזדמנות. הוא יחסר לכולנו".

ניתאי מונצח באתר רשת החינוך "בני עקיבא" ובאנדרטת חטיבה 14 בפארק עוצבות השריון בלטרון.

בחברת "אלביט מערכות", שבה עבד, הנציחו את זכרו בעמדת טנקים חדשה שנקראת על שמו.

משפחותיהם של ניתאי ושל הנופל עמישר בן דוד, שניהם מתנדבים במד"א, פתחו בקמפיין גיוס המוני לצורך הנצחתם בתרומת אמבולנס ממוגן ירי חדש ליישוב עלי. לקמפיין הצטרפו ותרמו מאות אנשים מהארץ ומהעולם שהתרגשו מגבורתם הרבה בקרב ורצו לקחת חלק בהנצחתם. האמבולנס, כתבו בני המשפחה, יגיע ליישוב עלי, בתקווה ותפילה כי זכרו הטוב של ניתאי ימשיך ויציל חיים גם לאחר נפילתו.